הסאלאר - מדבר המלח הגדול בעולם

במרחק נסיעה של כ 12-15 שעות מלה פאז (תלוי בהמון מזל) נמצא מדבר המלח הגדול בעולם, הרי הוא הסאלאר.

את הטיול לסאלאר עצמו התחלנו בעיר קטנה בשם "איוני". שם עלינו על הג'יפ שיהווה ביתנו החדש ל 3 ימים הקרובים ופגשנו את הנהג שלנו חוסה מרסלו. חוסה טען שהוא בן 25, למרות שבלבנו היו ספקות רבות שהילד שעומד לפננו שעתיד לנהוג שעות ארוכות בג'יפ שלנו, הוא בן יותר מ 21. למרות זאת יצאנו לדרך לכיוון המדבר. 

אמנם הטיול אורך 3 ימים, והאטרקציה העיקרית שלו היא הסאלאר, אך למעשה בסאלאר עצמו נמצאים רק ביום הראשון. המקום הראשון אליו נוסעים עם הג'יפ הוא "בית קברות" לרכבות שנמצא ממש סמוך לאיוני, שם נמצאים עשרות קטרים וקרונות חלודים מימי איוני כנקודת מפתח בתנועת הרכבות לצ'ילה. משם ממשיכים היישר אל תוך הסאלאר אשר נגלה מהר מאד כאזור עצום ושטוח בצבע לבן. האזור פרוש עד כדי כך שלוקח זמן (ומבט על ההגה) כדי להבין שהרכב כלל לא נוסע בקו ישר אלא פונה לאחד הכיוונים. האדמה נקייה ומבלבלת, חסרת כל מעליה. אין אבנים, צמחייה, ולעיתים רחוקות ובקושי רב ניתן להבחין שעבר כאן ג'יפ אחר מלבדנו לפני זמן מה. באופק נראים צללים של הרים נמוכים יחסית אשר נראים כאילו הם מתרחקים מאיתנו ככל שאנחנו מתקדמים לעברם. בכל זאת, נסענו אל עבר אחד ההרים הללו, אשר בעצם מוגדרים בכלל כאיים של מדבר המלח שהיה בעברו הרחוק ים מלח עצום. על האיים גדלים אלפי קקטוסים ומהווים אטרקציה נוספת למטיילים באזור. את הלילה העברנו בגסט-האוס שנמצא ממש צמוד לשפת המדבר אשר בנוי כולו ממלח.

ביומיים האחרים המשכנו על הג'יפ בנסיעה דרומה אל מחוץ לגבולות הסאלאר. בדרך עברנו בשלל לגונות מלאות בציפורי פלמינגו, באזור מסולע עם שלל סלעים בצורות מעניינות ובלילה השני שהינו בהוסטל שנמצא סמוך ללגונה אדומה. ביום השלישי נסענו לראות גייזרים ולבקר במעיינות החמים לפני שפנינו חזרה לאיוני לסיום הטיול.

בכך סיימנו את זמננו בבוליביה וכעת אנו מתחילים לחזור חזרה לכיוון לימה בפרו לקראת הטיסה חזרה לארץ. בדרך נעבור בארקיפה, העיר הפרואנית השנייה בגודלה אחרי לימה.

רורה נבאקה ופאמפאס

אתמול חזרנו ללה פאז מטיול של חמישה ימים לצפון פרו. 

צפון פרו מרוהטת בג'ונגלים סבוכים נהרות מפותלים ובמזג אוויר טרופי. האטרקציות המרכזיות באזור הוא טרק בג'ונגלים, טיול בפאמפאס ומנוחה בשמש על צד בריכה בעיירה רורה נבאקה (בעיקר נפוץ בקרב אלה הנמצאים בטיול ארוך).

אנחנו בחרנו לצאת לפאמפאס לטיול 3 ימים עם זוג ישראלים נחמד שפגשנו עוד בקוסקו. לקבוצה שלנו הצטרפה גם משפחה בריטית (שני ילדים בני 13 ו 11) של רוכבי אופניים שעושים את כל דרום אמריקה באופניים במשך כמעט שנתיים. הפאמפאס הוא אזור ירוק מוצף בג'ונגל אשר נמצא על שפת נהר הנקרא "בני". הטיול מתחיל בנסיעת ג'יפים בדרך כורכר קופצנית של כ 3 שעות עד שמגיעים לגדת הנהר היכן שמתחיל הטיול האמיתי. שם עולים על סירת מנוע קטנה ומתחילים שיט בנהר אל עבר המחנה שם שוהים בלילות.

מהר מאד אל תוך השיט מתחילים להבחין כי הנהר החום החביב שאליו נכנסו בעצם שורץ בחיות טרופיות, כאשר על גדות הנהר נחים כמעט ללא תזוזה חיות שונות כפסלים. הילדים הבריטים החלו לספור תנינים בהתלהבות - למזלנו הם התייאשו בסביבות ה 120 תנינים. בנוסף למגוון זני התנינים השונים, צפינו גם בציפורים אקזוטיות, צבי ים, חזירי ים וכשהתמזל מזלנו אפילו ראינו מספר דולפינים ורודים מציצים לשניה מתוך הנהר לברך את האורחים החדשים.

המחנה כולו בנוי מביתני עץ אשר מוגבהים כמטר מהקרקע כהגנה מחיות ומגשמים. מסביב למחנה שביל עץ מוגבה אף הוא שמאפשר מעבר מביתני השינה לשאר הביתנים (אוכל, שרותים וכו').

 

לאחר שהתמקנו במחנה ואכלנו ארוחת צהריים חביבה, יצאנו שוב לשיט נוסף בסירה לנקודת מפגש, לשם מגיעות כל שאר הקבוצות בזמן לצפות בשקיעה תוך כדי בילוי עם משחקי כדור ומנוחה בערסלים.

את השיט חזרה למחנה עושים בחושך, כאשר כולם מצוידים בפנסים במטרה לתפוס את עיניהם הבוהקות של התנינים בנהר. בנוסף, המדריך גם עצר בצד הגדה באזור שבו צאצאי התנינים מתשקעים (מתחבאים) עד לבגרותם. משם המדריך שלף תנין קטן, אותו הוא העלה לסירה למספר תמונות אטרקטיביות. המדריך גם סיפר כי באחת הפעמים הקודמות בהן שלף תנין תינוק, לא התמזל מזלו ואמו של התנין הייתה באזור ואף הביאה לו ביס בזרוע.

ביום השני לובשים מגפי גומי ויוצאים לשוטט באחת הביצות שבג'ונגל. המטרה ברורה - לתפוס אנקונדה (אם כי המדריכים מזהירים מראש שאין הבטחה שנצליח). לאחר שבערב הקודם צפינו במדריך שולף תנין מהצמחייה, ציפיותנו שהוא יצליח לתפוס אנקונדה היו גבוהות. מהר מאד הגענו אל הביצה שם נכנסו לפאתי הביצה כאשר הבוץ והמים מגיעים כמעט עד סוף המגף (המדריך נכנס יותר עמוק והיה כבר כולו רטוב עד המותן). זה לקח כשעה וחצי של הליכה בביצה עד ששמענו את המדריך שלנו קורא לכולם לבוא בעוד הוא מחזיק בזנב של נחש האנקונדה. האנקונדה (שיכולה להגיע גם לאורך 9 מטר) הייתה קטנה יחסית ואורכה היה כ 2 וחצי מטרים, אך עדיין מחזה מרשים מאד. עד מהרה הייתה התקהלות גדולה סביב הנחש כאשר כולם רוצים תמונה בה הם מחזיקים בחיה האימתנית. משם המשכנו זמן מה בהליכה, ובחזרה למחנה.

בהמשך היום, לקראת אחר הצהריים יצאנו שוב מהמחנה לשחייה עם הדולפינים הורודים בקטע נהר בהמשך. נציין כי זהו קטע נהר דיי רחב ולמרות שכן ראינו תנינים על הגדה, בנקודה זו בנהר לא נשקפה סכנה. למים נכנסו מספר אנשים אמיצים ובמהרה גם הגיעו הדולפינים לשחות ולשחק עם האנשים. היום הסתיים כמו היום הקודם במשחקי כדור וצפייה בשקיעה.

What we expected to see

What we actually saw

ביום השלישי (היום האחרון) ניצלנו את הזמן המועט לפני שעלינו לחזור חזרה ויצאנו לדוג דגי פיראנה. את הדיג עשינו מהסירה כאשר בקצה חוט הדיג שמנו חתיכות בקר על הוו וישבנו בציפייה לראות את הפיראנות קופצות ראש לתוך הסירה. הדיג היה קשה, ומלבד המדריך שהצליח לדוג 4 דגים לא עלה בשאר הקבוצה מזל גדול. מה שכן הצלחנו זה לצוד פיראנה אחת כאשר הוו נכנס בפיראנה מבלי שהיא נגסה כלל בפיתיון, כמה מזל בהטלת דיג אחת.

באותו יום חזרנו מאזור הפאמפאס לעיירה הנקראת "רורה נבאקה" אשר נמצאת אף היא על שפת נהר אך באזור פחות סבוך של ג'ונגלים. לעיירה מזג אוויר טרופי ולרוב חם שם, מה שהופך את השהייה בבריכה לאטרקטיבית ביותר.